ועידת ההשקה של הפלטפורמה לכלכלה מעגלית שהתקיימה בשבוע שעבר הפגישה בין בעלי העניין המגוונים הרלוונטיים לקידום הכלכלה המעגלית בישראל: תעשיינים, יזמים, רגולטורים, רשויות מקומיות, אקדמיה, עמותות ועוד רבים שהציגו את נקודת המבט שלהם על כלכלה מעגלית.

בין השאר, משרד הכלכלה הציג בהרחבה את התוכנית הלאומית לכלכלה מעגלית ואת סיכום שנת הפיילוט לסימביוזה תעשייתית, נציגי התעשיינים הציגו את החדשנות במפעלים והאתגרים שעומדים בפניהם ליישום כלכלה מעגלית, מנכ"ל עמותת אדם טבע ודין פירט את החסמים הרגולטוריים ועוד.

בפתח הדברים, יו"ר הפלטפורמה של האיחוד האירופי לקידום כלכלה מעגלית, הגברת לדג'ה גודינה קוסיר בירכה את עו"ד שרון מדל ארצי ממשרד פישר בכר חן וול אוריון ושות', שייסדה את הפלטפורמה הישראלית לכלכלה מעגלית (ארגון ללא מטרות רווח שמטרתו לקדם את הנושא בישראל - קישור), על הצטרפות הארגון הישראלי כחבר בפלטפורמה של האיחוד האירופאי לכלכלה מעגלית - European Circular Economy Stakeholder Platform.

הגב' קוסיר גם ציינה כי האיחוד האירופאי צפוי לפרסם בחודשים הקרובים תוכנית חדשה לקידום הכלכלה המעגלית באירופה, שתחליף את התוכנית הנוכחית שפורסמה בשנת 2015. היא הביעה תקווה כי התוכנית החדשה תתמקד בצעדים מעשיים.

כתבות רלוונטיות:

1. חממה לסטארט-אפים בתחום הכלכלה המעגלית, 17.11.2019
2. הצלחה לפיילוט סימביוזה תעשייתית, 24.09.2019
3. מחקר: עסקים קטנים ובינוניים יכולים להרוויח ממסחר בפסולת, 14.03.2019
4. משרד הכלכלה ישקיע חצי מיליארד ₪ בקידום כלכלה מעגלית, 26.06.2018

מה זה כלכלה מעגלית?

המודל הכלכלי כיום מבוסס על הפקת חומר גלם לטובת ייצור מוצרים שבסוף החיים נזרקים לפח וחוזר חלילה. הכלכלה המעגלית מנסה לסגור את המעגל – כלומר לצמצם או למנוע את הצורך בהפקת חומרי גלם חדשים לטובת תהליכי ייצור, וכך לפתור בעיות של ניצול משאבים ואיכות הסביבה. כל זאת מבלי לפגוע בצמיחה הכלכלית.

איזה סוגי פתרונות מסייעים לקדם כלכלה מעגלית? ד"ר אריק ריבקין, מנהל תחום פודטק וכלכלה מעגלית במשרד הכלכלה פירט את הכיוונים האפשריים:

• ייעול תהליך הייצור ומעבר לייצור מתקדם
• שילוב חומר גלם ממוחזר במוצר
• תכנון ועיצוב מוצר כך שיתאים למיחזור ו/או לשימוש ממושך
• מעבר למודל עסקי מעגלי:
  • שירות במקום מוצר (רכב שיתופי במקום בעלות על רכב)
  • שימוש חוזר (למשל שימוש חוזר בבקבוקי זכוכית)
  • ייצור מחדש (להשתמש במוצרים ישנים לייצור מוצרים חדשים)

התוכנית הלאומית לכלכלה מעגלית

משרד הכלכלה נמצא בשלבים סופיים של גיבוש תוכנית לאומית חמש שנתית לקידום הכלכלה המעגלית בישראל. התוכנית תובא לאישור הממשלה הבאה שתקום. כך סיפר ד"ר אריק ריבקין, ממשרד הכלכלה.

לדברי ד"ר רבקין, המניעים והיתרונות הצפויים מקידום כלכלה מעגלית הם רבים. החל בפוטנציאל כלכלי לחברות ולמשק, צמצום עלויות חיצוניות וצמצום ההשפעה הסביבתית על התושבים, היערכות לרגולציה עתידית (כגון דירקטיבת הפלסטיק באירופה), הפחתת התלות בתנודתיות של מחירי חומרי גלם ועוד.

התוכנית הלאומית לכלכלה מעגלית מבוססת על סיוע ורגולציה.

בין הנושאים שיטופלו בהיבט הרגולציה:

• התאמת תקינה: למשל הסדרת תקן לשימוש בפסולת בניין כמצע בפרויקטים של תשתיות, במקום כרייה ושימוש בקרקע או אגרגטים בתוליים. או הסדרת ההגדרה החוקית של מפעל מיחזור לצורך קבלת מענקים.
• הקצאות קרקע למתקני פסולת ומיחזור על מנת לתת מענה להתנגדות של רשויות מקומיות ותושבים למקם מתקנים אלה בקירבתם (נימבי NIMBY)
• יצירת חוק פסולת אחוד שיגדיר בין השאר מתי חומר גלם הופך לפסולת ואיזה רגולציה חלה עליו כפסולת, ומתי הפסולת הופכת חזרה לחומר גלם במידה והיא ממוחזרת.
• עידוד רכש ירוק.

בהיבט של כלי סיוע, בנוסף לצעדים שכבר נמצאים בתהליך ומפורטים בהמשך, התוכנית הלאומית תכלול גם מענקים לפיתוח והטמעה של טכנולוגיות, מוצרים ושירותים לפי עקרונות הכלכלה המעגלית ומענק ייחודי לעסקים קטנים ובינוניים לעיצוב ופיתוח מוצרים עתירי עיצוב שתומכים בכלכלה מעגלית.

מה נעשה בינתיים?

משרד הכלכלה לא ממתין עד שיאשרו את התוכנית הלאומית לכלכלה מעגלית ובשנתיים האחרונות כבר קידם מספר מיזמים בנושא:

• פיילוט סימביוזה תעשייתית: זירה למסחר בתוצרי לוואי מתהליכי ייצור שישמשו כחומר גלם של מפעל אחר.
• המרכז להתייעלות במשאבים: מרכז ידע ושרותי ייעוץ להתייעלות במשאבים במפעלי תעשייה.
• המכון לייצור מתקדם: הטמעת חדשנות טכנולוגיות במפעלי תעשייה במטרה להעלות את הפריון.
• מעבדת חדשנות קלינטק: תמיכה בסטרטאפים שמפתחים טכנולוגיות שלא מבוססות על דלקים פוסיליים.
• אקסלרטור Green Up City: תמיכה בסטארטאפים של כלכלה מעגלית בתחומים עירוניים: ניהול פסולת, חקלאות עירונית, תחבורה ועוד.
• מאגד פלסטיק circle: עידוד פיתוח טכנולוגיות מיחזור ושימוש בחומרים ממוחזרים בתעשיית הפלסטיק..

התעשייה מקדימה את הרגולציה ודורשת לעודד תעשיית מיחזור

נתן וילנר, ראש תחום פלסטיקה וגומי בהתאחדות התעשיינים ומנכ"ל חברת MCP המייצרת מגשיות פלסטיק למזון, הציג בוועידה את נקודת המבט של התעשייה. לדבריו, חברת MCP מייצרת כ – 600 מיליון מגשיות פלסטיק בשנה, מהם 80% ליצוא.

וילנר הסביר כי מה שמניע את החדשנות של MCP זה הדרישה שמגיעה מהלקוחות באירופה, שמקדימה את הרגולציה. למשל, החברה לוקחת חלק בפיילוט עם 2 בתי אבות בגרמניה, בהם אוספים את מגשי הפלסטיק לאחר השימוש, ומעבירים למפעל מיחזור לטובת ייצור מגשיות חדשות.

כמו כן, החברה נערכת לשלב פלסטיק ממוחזר בתהליך הייצור בכמות גדולה יותר מהיעד שהציב האיחוד האירופאי לפיה עד שנת 2030 המוצרים יכללו לפחות 30% פלסטיק ממוחזר.

וילנר הדגיש כי אחד האתגרים ליישום של כלכלה מעגלית בתעשיית הפלסטיק בישראל היא המחסור במפעל מיחזור פלסטיק בישראל. במצב הקיים, מפעלים בישראל שמעוניינים ליישם כלכלה מעגלית, נאלצים לשלוח את פסולת הפלסטיק למפעל מיחזור בחו"ל ואז לרכוש חזרה חומר גלם ממוחזר – תהליך שמאוד מייקר את תהליך הייצור.

לדבריו על הממשלה לעודד הקמת מפעלי מיחזור פלסטיק בישראל.

אדם טבע ודין:  הרגולציה לא תומכת בכלכלה מעגלית

עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין טען כי חוקי המיחזור ויעדי המיחזור בישראל לא שאפתניים מספיק, וגם בהם לא תמיד עומדים. לדבריו האיסור להטמין פסולת אריזות בישראל שהיה אמור לחול ב- 1.1.2020. לא מיושם בידיעה של המשרד להגנ"ס.

בדבריו, ברכה נתן 2 דוגמאות למקרים בהם הרגולציה לא תומכת בכלכלה מעגלית:

1. נוסח חוק פסולת בניין שתקוע בכנסת מספר שנים, אך גם לכשיעבור, לא נותן מענה שלם שכן הוא מתמקד בבעיית האיסוף להטמנה, ולא עוסק בהפחתה במקור, מיחזור ושימוש חוזר. לכן אדם טבע ודין לקחו חלק בהקמת פורום של אנשי מקצוע מתחום פסולת הבניין במטרה לבחון איך ניהול נכון של אתר בנייה ואתר פסולת ייגרמו לצמצום כמות הפסולת במקור והגדלת השימוש החוזר.
2. בזבוז של מי נגר עילי (מי גשם) שבשטחים עירוניים מנותבים למערכות ניקוז ומוזרמים לים, במקום לתת להם לחלחל ולמלא את מאגרי מי התהום לטובת שימוש עתידי. לדברי עו"ד ברכה מדובר על כמות שנתית של כ- 200 מיליון מ"ק מים שניתן היה לנצל לשתייה, כמות שוות ערך לשני מתקני התפלה. לדבריו קיימת רגולציה (תמ"א 34) לפיה תכנון של שכונה חדשה מחייבת שלפחות 15% משטח המגרש יהיה מיועד לחלחול המים. אלא שזה לא מיושם.

יישום כלכלה מעגלית בייצור מלט

ד"ר עמית מרמור, סמנכ"ל קיימות ב'נשר מפעלי מלט ישראליים' הציג את הפעילות של נשר בניסיון לפתור את האתגר הסביבתי: כיצד לייצר יותר (לאור גידול האוכלוסייה) תוך שימוש מופחת במשאבי טבע וצמצום פליטת גזי חממה?

ד"ר מרמור הסביר כי כבר מספר שנים בנשר משתמשים בתוצרי לוואי של מפעלים אחרים כתחליף לחומר גלם טבעי (אבן גיר וחרסית) בינהם: אפר פחם (מחברת החשמל), גבס תעשייה, שבבי ברזל, קרקעות מזוהמות וחומרים נוספים שהסתכמו בשנת 2019 בכ 700,000 טון חומרי גלם חלופיים.

שימוש בחומרי גלם ממוחזרים במפעל נשר רמלה

* לחצו על מנת להגדיל את התמונה

במקביל, המפעל מנסה להגדיל את השימוש בדלקים חלופיים, במקום הדלק הפוסילי - פטקוק, והגיע לשימוש בכ 170,000 טון דלקים חלופיים בשנת 2019, כ – 30% מסה"כ הדלק שבשימוש. בין הדלקים החלופיים: RDF, צמיגים משומשים גרוסים, סולוונטים (ממסים) משומשים ועוד.

לדברי ד"ר מרמור, נשר פועלת להגדלת השימוש בדלקים חלופיים, בהתאם למגמות הקיימות באירופה, כאשר בסוף שנת 2020 הם מקווים לעמוד בכ – 35% דלקים חלופיים ומקווים שיוכלו להגיע עד שנת 2030 ל – 80% דלקים חלופיים (יעד לא רשמי) – צעד שידרוש השקעה כבדה נוספת בהתאמת תשתיות הייצור.

לדברי ד"ר מרמור, מיזם ה RDF המשותף לנשר, ורידיס ואיגוד ערים דן לתברואה (חירייה), שמאפשר לנשר להשתמש בפסולת ממוינת כדלק חלופי, הצליח בין השאר הודות להשקעה של מאות מיליוני ₪ בהקמת מפעל ה RDF, והשקעה נוספת של עשרות מליוני ₪ בצי משאיות ומתקני תשתית לשינוע וקליטת ה RDF במפעל נשר.

סרטון: פרויקט הRDF  במפעל נשר

בנוסף לכך, ד"ר מרמור ציין כי ללא היטל ההטמנה, שעומד כיום על כ- 110 ₪ לטון, לא הייתה היתכנות כלכלית לפרויקט ה RDF. דוגמא לכך שעל הרגולציה ליצור תמריצים לטיפול בפסולת.

החסם העיקרי אינו טכנולוגי, סיכם ד"ר מרמור, וציין כי המדינה צריכה לדאוג למדיניות סביבתית אחידה ויעילה התומכת בכלכלה מעגלית ולצמצם את משך הזמן של תהליכי הרישוי וההיתרים.

הדברים נאמרו במסגרת ועידת ההשקה של הפלטפורמה לכלכלה מעגלית

מעבדות לבדיקות איכות סביבה: