בוועידה השנתית למשפט, אקלים וסביבה שהתקיימה מוקדם יותר החודש דיברו כמה מבכירי המשפטנים בישראל על התהליכים והמגמות שמעצבים את הרגולציה הסביבתית בישראל, בהיבטים של חקיקה, אכיפה, ועשייה וולונטרית.

מעניין במיוחד היה לשמוע את היועמ"שית של המשרד להגנ"ס, עו"ד דלית דרור, שגם הודיעה על פרישתה לאחר 17 שנים בראש הלשכה המשפטית של המשרד להגנ"ס – ולכן אולי דיברה בצורה יותר משוחררת על מאחורי הקלעים של חוק האקלים, הפערים ברגולציה הסביבתית, הקושי לקדם חקיקה סביבתית, כלי האכיפה החדשים, ועוד.

גם מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, דיבר בוועידה וביקר בחריפות את התנהלות גורמי הממשלה השונים בסוגיית ההתמודדות עם שינוי האקלים, עם דגש על משרד האוצר. לדבריו, "העובדה ששר האוצר (בצלאל סמוטריץ') הוא היחיד בין 90 שרי אוצר של מדינות מפותחות שלא לוקח חלק בקואליציית האקלים – מלמד על תשומת הלב שלו לנושא".

בנוסף, ראש לשכת עורכי הדין, עמית בכר, שוחח עם מנכ"ל אדם טבע ודין עמית ברכה על הקשר בין ההפיכה המשטרית לבין ההגנה על הסביבה והבהיר שהקשר בין השניים נעוץ בחובה להגן על זכויות אדם. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו מ"יש עתיד", יו"ר משותף של השדולה הסביבתית בכנסת, התבטא בחריפות נגד השרה להגנת הסביבה אותה כינה מושחתת. במענה לשאלתה של סמנכ"לית אט"ד, תמי גנות, הביע זעם על התנהלות הממשלה כולה ועל ההפקרות שאת מחירה ישלמו תושבי ישראל, כך טען. 

בפאנל שעסק בנושא ניהול סיכונים משפטיים עם דגש על אקלים ואחריות תאגידית ESG, בהנחיית עו"ד עידית רייטר ראש מחלקת דיני סביבה וקיימות (משותפת) במשרד גולדפרב גרוס זליגמן, חשפה רו"ח רעות קסלר מהרשות לני"ע, כי הרשות בוחנת אימוץ שני תקנים שעוסקים בדיווחי קיימות. הפרטים בהמשך הכתבה.

גם חוקרים מבית הספר הרב תחומי לקיימות וסביבה באוניברסיטת בר אילן השתתפו בוועידה. ראש בית הספר, פרופ' אורן פרז, הציג תובנות משפטיות ממחקר פסיכולוגי שעוסק במנגנוני כבילה ארוכי טווח בדילמות בין דוריות. ד"ר מנאל תותרי-ג'ובראן הציגה מחקר על צדק סביבתי ברגולציה הסביתית בישראל, ואילו ד"ר דניאל חיים הציג מחקר על היעדר התייחסות למסים בדוחות אחריות תאגידית ESG.

בנוסף לכך, רגולטורים נוספים, משפטנים בכירים, חברות פרטיות, חוקרים מהאקדמיה, וארגוני סביבה, הציגו את נקודת המבט שלהם על נושאי משפט, אקלים וסביבה. תמצית הדברים לפניכם.

כתבות רלוונטיות:

1. מבקר המדינה: חוק אקלים רך מדי, 8.4.2024
2. חוק האקלים עבר קריאה ראשונה בכנסת. הירוקים מתנגדים, 3.4.2024
3. המשרד להגנ"ס נסוג ליעד הפחתת פליטות של 30%, 08.06.2023
4. המחלוקת על יעדי הפחתת פליטות בחוק האקלים, 16.5.2023
5. מידע נוסף על שינוי אקלים | infospot

היועמ"שית של המשרד להגנ"ס: קשה לחוקק חוקי סביבה בישראל

כאמור, היועמ"שית היוצאת של המשרד להגנ"ס, עו"ד דלית דרור, דיברה בוועידה. לדבריה, למרות ההתקדמות המשמעותית שנעשתה בעשור האחרון, ישראל עדיין נמצאת בפער של רגולציה סביבתית לעומת מדינות מפותחות אחרות. לדבירה חסרים בישראל, בין היתר, החוקים הבאים: חוק קרקעות מזוהמות, חוק רישום כימיקלים, חוק אזורים ימיים שיסדיר מים כלכליים שמחוץ למים הטריטוריאליים, חוק מסגרת לפסולת, חוק מוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים (תלמ"ת) ועוד.

הבעיה המרכזית, לדבריה, היא שקשה מאוד לקדם חקיקה בישראל, ובתחום הסביבה בפרט, בעיקר בשל חסמים מצד הממשלה עצמה: משרדי ממשלה אחרים שמתנגדים לחקיקה סביבתית, החלת חובת בדיקת השפעות רגולציה על המשק RIA, הקמת רשות אסדרה חדשה שהחלה לפעול לפני כשנה וחצי. כל אלה מעכבים ובחלק מהמקרים מונעים את תהליך החקיקה.

כלי האכיפה החדשים מוכיחים את עצמם

לצד זאת, עו"ד דרור מרגישה סיפוק מהשימוש שנעשה בעשור האחרון בעיצומים כספיים - כלי אכיפה אפקטיבי שנכנס משנת 2012 ל-12 חוקי סביבה. לדבריה, הכלי הזה מוכיח את עצמו ככלי מרתיע ויעיל.

בנוסף, עו"ד דרור ציינה כלי אכיפה נוסף שנכנס בשנים האחרונות לשימוש המשרד להגנ"ס - השתתפות של המשרד להגנ"ס בתביעות אזרחיות נגד מזהמים, כמו במקרה של התביעה נגד החברה הממשלתית קצא"א בדליפת הנפט בשמורת עברונה ליד אילת, או במקרה של התביעה נגד רותם אמפרט בשל דליפת השפכים התעשייתיים לנחל אשלים. לדברי דרור ההשתתפות של המשרד להגנ"ס באותן תביעות הצליחה לקדם מטרות סביבתיות חשובות ולהביא לתוצאות. אולם, בשל מגבלת משאבים המשרד לא עושה שימוש רב בכלי הזה.

עו"ד דרור התייחסה עוד לסוגיה של הצטרפות המדינה כתובעת באותן תביעות אזרחיות, ואמרה כי לדעתה המדינה לא צריכה לתבוע בלעדיות בתביעות מהסוג הזה, אלא בכורה, במקרים רלוונטיים. בין היתר משום שיש מקרים שהמדינה עצמה היא הגורם המזהם (כמו במקרה של קצא"א) – ואז אין היגיון שרק המדינה תהיה תובעת בלעדית.

בנוסף ציינה עו"ד דרור כי לדעתה יש צורך בהקמה של מערך תביעה פנימי במשרד להגנ"ס ולא להסתמך רק על תובעים חיצוניים. עבודה בנושא כבר הוכנה על ידי הלשכה המשפטית במשרד להגנ"ס והוצגה למשרד האוצר – אך בינתיים ללא התקדמות.

 מאחורי הקלעים של חוק האקלים

עו"ד דרור התייחסה בוועידה בצורה נרחבת לחוק האקלים שעבר בקריאה ראשונה לאחרונה, ואמרה כי נוסח החוק שעבר טוב יותר מנוסח החוק שעבר קריאה ראשונה בממשלה הקודמת. ייתכן שניסתה להשיב לביקורת של ארגוני סביבה וגורמים נוספים שטענו כי עדיף שלא יהיה חוק אקלים מאשר חוק בנוסח הזה.

לדבריה, קודם כל, העלו את יעד הפחתת פליטות של גזי חממה לשנת 2030 מ- 27% ל- 30%. היינו רוצים יותר מזה, אבל זה כבר יותר טוב. הבדל נוסף הוא שבנוסח הקודם החוק הפנה ליעדי הפחתת פליטות שנקבעו בהחלטת הממשלה, ואילו בחוק החדש היעדים מופיעים בנוסח החוק עצמו. נכון שבשני המקרים ניתנה אפשרות לממשלה לשנות את היעדים, אך לדברי עו"ד דרור, תהליך שינוי היעדים בחוק עצמו, כפי מופיע בחוק החדש, הוא מסובך יותר מאשר בחוק הקודם, ולכן מגן על היעדים בצורה טובה יותר. דרור מעידה כי המשרד להגנ"ס התעקש על הנושא הזה מול משרד האוצר, ופעמיים ירד החוק מסדר היום לאחר שהמשרד להגנת הסביבה לא הסכים לסגת.

אולם, לדבריה, החוק כלל גם פשרות. בינהם, שינוי נוסח סעיף המטרה של החוק, כך שהוא כולל באופן מפורט גם את האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל שנושאי האקלים כפופים אליהם. לדברי עו"ד דרור "הניסוח הזה ארוך מדי, מסורבל מדי, מדגיש דווקא את האינטרסים שמתנגשים עם האקלים. אני מקווה שהוא ישתפר בהמשך תהליך החקיקה בוועדת הפנים והגנ"ס".

דרור מודה שגם בסעיף המתייחס להכנת תסקיר השפעה אקלימית נעשתה פשרה כואבת מצד המשרד, אך זה בוצע עוד בנוסח שעבר קריאה ראשונה עם הממשלה הקודמת, וכעת המשרד להגנ"ס לא הצליח לשנותו. מדובר על כך שבחוק לא נקבע באילו תוכניות ופרויקטים יידרש להגיש תסקיר השפעה אקלימית, אלא נקבע שזה ייקבע באמצעות ועדה ממשלתית, רק לאחר שנה מאישור חוק האקלים.

לסעיף אחר, שאולי נראה לארגוני הסביבה כסעיף פשרה נוסף, דרור דווקא לא מתנגדת. מדובר בסעיף שקובע כי התוכנית הלאומית להפחתת פליטות תובא לממשלה יחד עם חוות דעת של משרד האנרגיה בנוגע להשפעת התוכנית על הרציפות התפקודית של משק האנרגיה, וכן חוות דעת של משרד האוצר בנוגע להשפעה על תקציב המדינה. "אני בסדר עם זה, שהממשלה תבחן בראייה רחבה את כל השיקולים".

לפי דרור, המשרד להגנת הסביבה שמר על האינטרסים שלו גם בעניין איכות אוויר. הוא הקפיד שחוק האקלים לא יבוא על חשבון סמכויותיו מכוח חוק אוויר נקי. חוק אוויר נקי מעניק למשרד כוח לקבוע מגבלות על פליטות חומרים שמגבירים את שינוי האקלים (גזי חממה), בין היתר באמצעות היתרי פליטה לאוויר. כדי לא לאבד סמכות זו, המשרד הכניס סעיף התגברות שמבהיר כי חוק האקלים אינו גובר על חוק אוויר נקי.

כמו כן, בהגדרה של מה נכלל בשיקולי עלות-תועלת שיש להתחשב בהם בהכנה ויישום של תוכנית להפחתת פליטות גזי חממה, המשרד להגנת הסביבה דאג שההגדרה תתייחס גם לעלויות חיצוניות סביבתיות ולא רק לעלויות משקיות אחרות.

עו"ד דלית דרור סיכמה: "זה לא חוק החלומות של המשרד להגנ"ס, אבל הוא כן חוק חשוב מאוד. חשוב שיהיה חוק אקלים ולא נוסיף להתנהל רק עם החלטות ממשלה. אנחנו יודעים מה הערך של החלטות ממשלה ומה מידת הביצוע שלהן".

התגברות דרישות דיווח והתחשבות בסיכוני סביבה, אקלים ו-ESG

בפאנל שעסק בנושא ניהול סיכונים משפטיים עם דגש על אקלים ואחריות תאגידית ESG, בהנחיית עו"ד עידית רייטר ראש מחלקת דיני סביבה וקיימות (משותפת) במשרד גולדפרב גרוס זליגמן, חשפה רו"ח רעות קסלר מהרשות לני"ע, כי בימים אלה בוחנת הרשות האם לאמץ שני תקנים חדשים מהעולם (מטעם ISSB) שעוסקים בדיווחי קיימות. לדבריה, "מאחר שבארץ אנו נמצאים כעת בתקופה של הישרדות לאומית, הנטייה שלנו היא להקל על חברות ולא להעמיס עליהן. אך אני מאמינה שבמוקדם או מאוחר ניישר קו עם העולם".

כיום הרשות לני"ע דורשת מהחברות המפוקחות לשים לב לסיכוני אקלים וסביבה שהן חשופות אליהם. אך הדיווח הנדרש הוא וולונטרי ולא חובה חוקית בינתיים. מסקר שערכה הרשות לאחרונה בקרב מאות חברות הפועלות בארץ עולה כי מרביתן לא מודעות לסיכוני האקלים שלהן, ואלה שכן בדקו את הנושא, טרם גיבשו החלטות על בסיס הממצאים.

עו"ד עידית רייטר ממשרד גולדפרב גרוס זליגמן הוסיפה כי לאחרונה אושרה דירקטיבה חדשה באירופה בשם CSDDD המחילה חובת בדיקת נאותות תאגידית בהיבטי ESG על  חברות אירופיות גדולות לגבי פעילותן העסקית . לדברי עו"ד רייטר, לאור העובדה כי החברות האירופאיות עדיין נערכות למילוי חובותיהן על פי דירקטיבה דרמטית קודמת שאושרה, דירקטיבת ה- CSRD, הרי שהשתת דירקטיבה נוספת מביאה לנטל רגולטורי כבד על המגזר העסקי באירופה. לפיכך, הדירקטיבה זכתה לביקורת רבה באירופה ואישורה אף עוכב, ואולם לאחרונה הוחלט לאשרה. חברות בישראל, המקיימות קשרים עסקיים עם אירופה, ירגישו (וכבר מרגישות) את החמרת הדרישות הרגולטוריות הללו דרך דרישות לקוחותיהן האירופיים, וחייבות להערך לכך כבר היום. חברות שלא תערכנה, תיפלטנה ממעגל הספקים לאירופה.  

רייטר הרחיבה גם על המגמה העולמית של תביעות אקלים נגד חברות פרטיות וציבוריות, מוסדות פיננסיים ואפילו נגד מוסדות מפקחים, כמו רשות ניירות ערך. למשל, לאחרונה, לאור החלת כללי גילוי ודיווח בנושא סיכונים הקשורים לשינוי אקלים, שאימצה הרשות לניירות ערך האמריקאית, הוגשו 9 תביעות נגד הרשות, 7 מתוכן בטענה כי דרישות הדיווח שלה מחמירות מדי, והשתיים הנותרות שטוענות להפך. כתוצאה מכך, דרישות הדיווח הושהו למשך תקופת הדיונים בתביעות.

מנגד, בישראל הוגשה עתירה של מגמה ירוקה ו-33 גורמים נוספים נגד המדינה בטענה שהיא לא מקדמת מספיק את תחום האקלים והיערכות מפני סיכוניו. העתירה הוגשה ב-2023 ועדיין מתנהלת.

נעמה כרמון, ראש תחום כלכלה בארגון אדם טבע ודין, ציינה בפאנל כי אט"ד בשלבי סיום של הכנת דוח שמשווה בין הפעולות של מוסדות פיקוח פיננסיים באיחוד האירופי למוסדות מקבילים בארץ. אחת ההמלצות שעולות מהדוח היא ליצור הבחנה בין ESG (ממשל תאגידי) לתחום האקלים, גם בדרישות הדיווח.

אורן לזרוביץ, המשנה למנכ"ל Aon ישראל סוכנות לביטוח, אמר כי בשנים האחרונות סך הפרמיות המשולמות בתחום סיכוני האקלים שווה כמעט לסך התביעות שמשלמות חברות הביטוח.

לזרוביץ הוסיף כי הנזקים הכלכליים הישירים מאירועי טבע ואקלים בעולם ב-20 שנה האחרונות נאמדו ב-300 מיליארד $ בשנה בממוצע, וב-2023 על 380 מיליארד $ שמתוכם חברות הביטוח הסכימו לבטח רק 120 מיליארד $. זה מייצר לחץ אדיר על חברות הביטוח שצריכות לשנות תעריפים ולבחון מה ניתן לבטח ומה לא.

מנגד, יותר ויותר חברות מבקשות לבטח עצמן מסיכוני אקלים, כשחברות הביטוח מוכנות להציע להן פחות ופחות. לעיתים, מוסדות לאומיים נכנסים לואקום הזה ומסייעים לחברות לכסות עצמן כאשר חברות הביטוח מסרבות. בארץ, למשל, יש את מוסד קנ"ט – הקרן לנזקי טבע.

מבקר המדינה: התנהלות לקויה של המדינה, הבנקים והאוצר

במסגרת הוועידה, מנכ"ל אדם טבע ודין, עמית ברכה, ריאיין את מבקר המדינה מתניהו אגלמן שהציג בטן מלאה על התנהלות המדינה בכלל, ומשרד האוצר ובנק ישראל בפרט, בנושא ההתמודדות עם שינוי האקלים. על רקע דוח הביקורת האחרון שעסק בשינוי אקלים, עליו דיווחנו לפני כחודשיים.

לדבריו, חלק מהבעיה של ישראל בתחום הזה הוא התמקדות גדולה מדי ב'כאן ועכשיו' על חשבון חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח. כדי לטפל בנושא שינוי האקלים צריך לעבוד בשותפות בינלאומית, להיות חלק מהמאבק הבינלאומי ולהקצות תקציבים שמשקפים את סדר העדיפות הלאומי. כך לפי אנגלמן.

כדוגמה לחשיבת ה'כאן ועכשיו' הישראלית, ציין המבקר כי בביקורת האחורנה עלה כי המדינה מסבסדת דלקים פוסיליים פי 30 לעומת השקעתה באקלים. משרד המבקר השווה בין הסבסוד של הדלקים הפוסילים - שמסתכם בסכומי עתק של 30 מיליארד ₪ בשנה, אל מול השקעות בתחומי אקלים בהתאם להחלטות ממשלה שכבר אושרו והיו אמורות להיות 5 מיליארד ש"ח. אלא שבפועל מתוך 5 המיליארדים השתמשו רק ב-1 מיליארד ₪.

בהתייחסו לבנק ישראל, אמר אגלמן כי מעל 200 מיליארד $ - יתרות הכסף של מדינת ישראל, מנוהלים על ידי בנק ישראל, ללא התייחסות לשיקולי אקלים ו-ESG. זאת למרות העובדה שרגולטורים שונים דורשים מהבנקים, חברות הביטוח ובתי השקעות להתחשב בנושאים אלה. "כיצד אפשר לדרוש מהשוק הפרטי לאמץ שיקולי ESG כך?" תהה אגלמן. "נאה דורש, נאה מקיים".

עוד הוא הוסיף כי בממשל הקודמת, רה"מ בנט הבטיח להשקיע באקלים-טק. אולם בפועל, אחוז התקציב של תמיכות ממשלתיות במו"פ שמושקע באקלים-טק קטן ועומד על כ-5%. לדבריו תחום האקלים-טק זקוק במיוחד לתמיכה ממשלתית מכיוון שקיימים כשלי שוק שמרתיעים את המגזר הפרטי מלהשקיע בתחום, בניגוד לתחום היי-טק אחרים בהם המגזר הפרטי מאוד פעיל. "זה לא תחום שצריך לראות בו הוצאה נוספת, אלא השקעה נדרשת".

אגלמן התייחס גם ליעדי הפחתת הפליטות הנמוכים שהציבה ישראל, ולא פחות חמור מכך – לאי היישום שלהם. לדבריו, לא רק שהיעדים נמוכים בהשוואה למדינות המפותחות, אין צפי שנעמוד בהם. הוא המליץ לעדכן את היעדים כך שיהיו תואמים לתפישה הבינלאומית נכון להיום, וכמובן לנקוט בצעדים כדי שנעמוד בהם.

-----------

הדברים נאמרו בוועידה השנתית למשפט אקלים וסביבה

ספקים לטיפול בזיהום קרקע: