ההוצאה של ישראל על ניהול פסולת גדולה ביותר מפי 2 מאשר ההוצאה הממוצעת במדינות ה-OECD, ועמדה בשנת 2023 על 81% מכלל ההוצאה על הגנת הסביבה, לעומת ממוצע של 35% ב-OECD.

הסיבה העיקרית: שילוב בין שיעור פסולת גבוה לנפש לבין מערכת לא יעילה. כך עולה מדוח תמונת מצב המדינה לשנת 2026 של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, שמבקש לשפוך אור על מצב המדינה בתחומים שונים בהם איכות הסביבה.

לצד ההוצאות, הדוח עוסק גם בתחום ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות, אלא שגם בתחום זה התמונה שמצטיירת לא חיובית במיוחד: ישראל אמנם מחויבת ליעדים שקבעה בעצמה (20% ייצור עד 2025, 30% ייצור עד 2030), אך לפי הדוח, הנתונים והמגמה הנוכחית מצביעים על כך שישראל לא צפויה לעמוד ביעדים אלה, וזה בניגוד להצהרות שר האנרגיה אלי כהן.

עוד עולה מהדוח כי ישראל נמצאת קרוב לתחתית במדד מיתון שינוי האקלים (EPI) המדרג את ביצועיהן של 180 מדינות במגוון של נושאים בתחום הבריאות והסביבה שפותח באוניברסיטת קולומביה בארה"ב.

קישור לדוח המלא מובא בסוף הכתבה.

הנתונים מוצגים בתרשים הבא: הוצאות הממשלה על שירותים סביבתיים לפי תת-קטגוריה בשנים 2013–2024

כתבות רלוונטיות:

1. דוח מבקר המדינה: כשלים חמורים בהיערכות המדינה לשינוי האקלים, 2.7.2026
2. הלמ"ס: כמות הפסולת העירונית עלתה; שיעור המיחזור ירד, 26.1.2026
3. ההוצאה הציבורית על איכות סביבה קפצה ב-12% בשנת 2023, 22.10.2025
4. גידול בכמות שריפות הפסולת יכול להוביל לעלייה בתחלואת סרטן, 26.2.2025
5. המדינה מוציאה 18 מיליארד ₪ בשנה על איכות הסביבה: איך זה מתחלק?, 12.12.2024

ניהול פסולת: עיקר ההוצאה בתחום הסביבה בישראל

הוצאות המדינה על הגנת הסביבה כוללות בין היתר הוצאות על טיפול בפסולת, שמירת טבע (כולל שימור המגוון הביולוגי), הפחתת זיהום אוויר ומים וצמצום שינוי האקלים והשפעותיו.

לפי נתונים המוצגים בדוח, בשנת 2024 הסתכמה ההוצאה הציבורית על הגנת הסביבה בישראל בכ-10.7 מיליארד ₪ (במחירי 2024), כשהרשויות המקומיות מימנו כ-87% מהוצאה זו.

מרבית ההוצאה מופנית לניהול פסולת – 83% מסך ההוצאה הציבורית על הגנת הסביבה בשנת 2024, כשהרשויות המקומיות מממנות 92% ממרכיב זה. לעומת זאת, שיעור ההוצאה על טיפול בשפכים עמד על 8.4% בלבד וההוצאה על מניעת זיהום אוויר נמוכה במיוחד, למרות שיעורי התמותה הגבוהים בישראל המיוחסים לזיהום אוויר.

כמו כן, בהשוואה רב-שנתית, בשנת 2024 הייתה ההוצאה של המדינה על טיפול בפסולת גבוהה בשיעור של 54% מההוצאה בשנת 2013, אף שהאוכלוסייה בישראל גדלה באותה תקופה בשיעור של כ-25% בלבד, ועיקר הגידול התרחש בשנים 2022–2024.

בהשוואה ל-OECD: ישראל מובילה בהוצאה על פסולת

בהשוואה לשאר מדינות ה-OECD, ישראל מוציאה על ניהול פסולת חלק גדול יותר מההוצאה הסביבתית מכל מדינה אחרת.

לפי הנתונים, בשנת 2023 הוציאה ישראל על ניהול וטיפול בפסולת כ-81% מתוך כלל ההוצאה על הגנת הסביבה, השיעור הגבוה ביותר בקרב מדינות ה-OECD, כשהממוצע עומד על שיעור של כ-35%.

הוצאות הממשלה על טיפול בפסולת כ-% מההוצאה הממשלתית על הגנ"ס בשנת 2023, השוואה למדינות OECD

הסבר חלקי לפער הוא שהחל משנת 2022 גדלה מאוד ההשקעה בהקמת מתקני טיפול ומיחזור מתקדמים באמצעות הקרן לשמירת הניקיון וכדי לקדם את יישום אסטרטגית הטיפול בפסולת של המשרד להגנ"ס, אך בדוח מדגישים שהפערים היו גדולים עוד לפני כן.

כך למשל, בשנת 2021 עמדה ההוצאה על טיפול בפסולת בישראל על 78% מכלל ההוצאות על הגנת הסביבה, לעומת ממוצע של 39% במדינות ה-OECD.

לצד זה הדוח מונה עוד סיבות ובהן היותה של ישראל אחת המדינות המובילות בקרב מדינות ה-OECD בייצור פסולת לנפש: בשנת 2024 עמד ייצור הפסולת השנתי לנפש בישראל על 680 ק"ג, לעומת ממוצע של 519 ק"ג בשאר מדינות הארגון. כמו כן, נכון להיום מערכת ניהול הפסולת בישראל לא יעילה ורוב הפסולת (כ-75% לפי נתוני המשרד להגנ"ס) עדיין מוטמנת.

עוד סיבות להוצאות הגבוהות של ישראל על ניהול וטיפול בפסולת: צמצום מספר אתרי ההטמנה שהוביל לגידול בעלויות הפינוי ובדמי הכניסה שגובים אתרי ההטמנה, הסדרים לא יעילים של המשרד להגנ"ס להפרדת פסולת במקור והיעדר מתקנים להפקת אנרגיה מפסולת.

המדינה מקצה פחות תקציבים להגנה על הסביבה

לצד עלייה בהוצאה על הגנת הסביבה, הדוח של מרכז טאוב מזהה ירידה בחלקה היחסי בהשוואה לכלל ההוצאה הממשלתית.

לפי הדוח, אף שההוצאה על הגנת הסביבה גדלה מ-5.8 מיליארד ₪ בשנת 2015 ל-10.7 מיליארד ₪ בשנת 2024, חלקה מסך ההוצאה הממשלתית ירד באותן שנים מ-1.5% ל-1.2%.

שיעור הוצאות ממשלה על הגנ"ס מכלל ההוצאה הממשלתית בשנים 2015–2024 במיליארדי ₪

בדוח מציינים כי הירידה בהוצאה על הגנת הסביבה בשנת 2020 נובעת מעלייה בהוצאות ממשלתיות אחרות בתקופת מגפת הקורונה. אחר כך נרשמה עלייה קלה בחלקה היחסי של ההוצאה הסביבתית, אך בשנת 2024 היא ירדה שוב, הפעם בגלל עלייה בהוצאות המדינה הקשורות למלחמה.

בדוח מזכירים שבמסגרת קיצוצי התקציב האחרונים ביטל משרד האוצר תקציב של 200 מיליון ₪ שיועד למיזמי אקלים, הפחית מאוד את המימון למיזמים בתחום האנרגיה המתחדשת ומתוך 190 מיליון ₪ שתוכננו לשנת 2025 הוקצו בסופו של דבר 10 מיליון ₪ בלבד, הקפיא את העברת הכספים שהובטחו במסגרת החלטת ממשלה מס' 550 משנת 2021 לצמצום פערים סביבתיים בחברה הערבית ועצר העברה של כ-11 מיליון ₪ לתמיכה בארגוני סביבה.

ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות: נמוך בהרבה מהיעדים

נוסף על ההוצאה הממשלתית על הגנת הסביבה, בחן דוח מרכז טאוב גם את העמידה ביעדים שקבעה ישראל בתחום ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות.

בדוח מציינים כי זה עשרות שנים ייצור החשמל בישראל התבסס על דלקים מאובנים מתכלים. שימוש במקורות אנרגיה מזהמים אלה הוביל לפליטות גזי חממה, זיהום אוויר ופגיעה בביטחון האנרגטי של ישראל.

בשנים האחרונות ישראל מקדמת את הייצור מאנרגיות מתחדשות, כולל קביעת יעדים בתחום ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות - 20% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות עד שנת 2025 ו-30% ייצור עד שנת 2030.

לפי דוח מרכז טאוב, אף שבשנים האחרונות ההספק המותקן של אנרגיות מתחדשות בישראל גדל מאוד, הייצור עמד רק על כ-14%–15% מצריכת החשמל בשנת 2024.

יתרה מזו, בהשוואה למדינות דומות בגודל האוכלוסייה או בתנאי האקלים, שיעור החשמל שהופק בישראל ממקורות מתחדשים בשנת 2023 היה נמוך ועמד על כ-11.8% בלבד, לעומת כ-24.7% בירדן, כ-44% באיטליה, כ-44.2% בטורקיה, כ-46.8% בהולנד, כ-49% ביוון ויותר מ-70% בפורטוגל.

עם זאת, בדוח מזכירים כי בישראל 94% מהחשמל המופק מאנרגיה מתחדשת מיוצר מאנרגיה סולארית שזמינה רק בחלק משעות היממה, בעוד במדינות האחרות יש עוד מקורות אנרגיה מתחדשים מגוונים (רוח, ביומסה וכו') שזמינותם גבוהה יותר.

השוואה: שיעור החשמל מאנרגיות מתחדשות מתוך סך ייצור החשמל בשנת 2023

שינוי אקלים: ישראל מדורגת בתחתית מדד מיתון שינוי אקלים

בהמשך ישיר לכך, מהדוח של מרכז טאוב עולה עוד שישראל מדורגת קרוב לתחתית במדד מיתון שינוי האקלים (EPI – (Environmental Performance Index, ומקומה בדירוג אף יורד. המדד, שפותח באוניברסיטת קולומביה בארה"ב, מדרג את ביצועיהן של 180 מדינות במגוון של נושאים בתחום הבריאות והסביבה.

כך למשל, לפי הדוח, בעוד מדינות רבות הציגו שיפור במדד EPI בתחום המיטיגציה, ישראל גם מדורגת נמוך וגם ירדה מהמקום ה-32 למקום ה-35 (מתוך 40) בין שנת 2014 לשנת 2024. לשם השוואה, אסטוניה עלתה מהמקום ה-34 בשנת 2014 למקום הראשון בשנת 2024 ויוון מהמקום ה-27 למקום ה-3.

בדוח מסבירים שהסיבה העיקרית לדירוג הנמוך של ישראל במדד EPI היא שהמדינה עדיין מסתמכת במידה רבה על דלקים מאובנים, ובראשם גז טבעי.

כמו כן בשנים 2014–2024 לא נעשה די כדי לשנות את המצב והמדינה משקיעה משאבים רבים בהקמת תחנות כוח ומערכות הובלה חדשות המבוססות על גז, פעולות שצפויות לקבע את התלות של ישראל באנרגיה ממקורות מזהמים לעוד שנים רבות. נוסף על כך, שטחים טבעיים המשמשים למיתון ההתחממות ולקיבוע פחמן מומרים בקצב מהיר לשטחים בנויים.

---

מסמכים רלוונטיים: